סטודנט רוצח תינוקות מקבל הזדמנות לקבל שחרור על תנאי בעוון טינה על השלכת בת שזה עתה נולדה לפח

סקוט פירס

לאמיל וויבר, 27, יש כעת הזדמנות לצאת מתישהו מהכלא לאחר תוצאות ההתרעמות שלה ביום חמישי שעבר על רצח בתה שזה עתה נולדה, אדיסון גרייס וויבר.

בעבר נועדה לרצות חיים ללא תנאי, כעת היא זכאית לשחרור על תנאי לאחר שהיא מבלה 20 שנה מאחורי סורג ובריח.

משרד התובע של מחוז מוסקינגום באוהיו פגש את החדשות במרירות, והדגיש את הצהרות התובע לפיהן הנאשם חסר חרטה ופעל בכוונה.

'אנחנו חיים בקהילה שבה אנשים נושאים באחריות למעשיהם, בין אם הם טובים או רעים', הם כתב . 'המשרד שלנו בילה יותר משמונה שנים במאבק למען צדק עבור אדיסון. למרות שאנו מקבלים את החלטת בית המשפט, אנו סבורים שהפחתת עונשו של הנאשמת גזלה מאדיסון את הצדק הראוי לה״.

אמיל וויבר נטשה אנושות את בתה הנולדת, אדיסון גרייס וויבר, אמרו התובעים. (צילום ספל: משרד התובע של מחוז מוסקינגום)

• 'מצאת דם?': אישה דקרה את החבר ביום ראש השנה ולאחר מכן השמיעה הערות מפלילות ללא הנחיה על האלימות, אומרים במשטרה

• 'הרגע שלחתי את התינוק שלנו לאלוהים': אמא ירתה למוות בבתה בת שנה לעיני אחותה בת השנתיים, כך מסרה המשטרה

• 'אתה מדמם בכל הדירה': סגנו של השריף נושך אישה במהלך אירוע אלימות במשפחה ואז מאיים 'להרוג אותה', אומרים במשטרה

וויבר, אחות של חברותא באוניברסיטת מוסקינגום בניו קונקורד, טענה שילדה בשירותים בבית אחוות. שתי אחיות חברות אחרות מצאו את התינוק מת ב-22 באפריל 2015.

'הנאשם החליט לתחוב את אדיסון בדלי אשפה, לשים אותה בשקית אשפה מפלסטיק, לקשור את השקית ולהשאיר אותה בחוץ', אמר התובע המחוזי רון וולש.

השליח

מושבעים הרשיעו את וויבר במאי 2016 ברצח בנסיבות מחמירות, התעללות חמורה בגופה והתעסקות בראיות.

ההגנה שלה שכנעה בסופו של דבר את בתי המשפט שהשופט היה צריך לאפשר עדות מומחים מקלה בנוגע למצבו הנפשי של וויבר במהלך החוויה המלחיצה של ההריון.

ג'ויסלין פראית

ההגנה הציגה דו'ח מאוניברסיטת סטנפורד, ד'ר קלרה לואיס, שעשתה ראיון עם וויבר והגישה תצהיר:

בדו'ח שלה הסבירה ד'ר לואיס שאנשים רבים מוצאים ש'בלתי אפשרי' להבין כיצד ומדוע אישה יכולה לבצע רצח יילודים; אבל מחקר מגלה ופסיכיאטרים מסבירים שרצח יילודים הוא 'בדוגמה' ושנשים שמבצעות קוטל יילודים מתאימות לפרופיל מסוים. למשל, ד'ר לואיס ציין שנשים שמבצעות רצח יילודים 'נוטות להיות בוסר, מבודדות, מודאגות משיפוטם של אחרים בנושאים החל ממין להפלה ועד לאמהות לא נישאת' והן בדרך כלל 'לא מקבלות טיפול טרום לידתי, סובלות מהכחשת הריון, לא מתכננות את הלידה או הלידה שלהן, וטיפול רפואי לבד בשירותים ללא נישואים'. וכשהתינוק מגיע, 'ההכחשה שלהם מתנפצת ונוצרת בהלה', מה שמוביל את הנשים הללו להגיב ב'מעשי ייאוש מוסתרים בצורה גרועה'. ד'ר לואיס הדגיש שפאניקה היא 'מרכזית' במקרים של רצח יילודים, מה שמרמז על כך שהפשע הזה 'לא מתוכנן בקפידה'.

ד'ר לואיס הגיע למסקנה כי וויבר מתאימים לאישיות הטיפוסית ולפרופיל הדמוגרפי והפעולות שלה פעלו לפי הדפוס הטיפוסי, וציין שהבידוד החברתי של וויבר, חוסר הבגרות שלה והתעקשותו של החבר שלה על סודיות במהלך ההיריון, כמו גם פעולות אחיותיה בחברותא, כל אלה חיזקו את התנהגותה המבודדת ואת הכחשת ההריון שלה. בהתאם לכך, בעוד שד'ר לואיס הודתה שוויבר ראויה להיענש על התנהגותה, היא הדגישה כי הצגת גוף מחקר קיים זה על רצח יילודים בעת גזר הדין של וויבר 'היתה מוכיחה שיש עילה משמעותית להקטנת אשמתה האישית'.

התובעים אמרו כי וויבר לא רצתה את הילד ולא רצתה להישפט על כניסה להריון.

מרי יודר מוות

יום לפני הלידה - והרצח - וויבר דרש מהאב החשוד לספר להוריו שהיא בהריון או אחרת, אמרו התובעים. האיש לא היה האבא.

'אין יותר מותק', היא סימסה לאיש לאחר הרצח.